עסקי ולעניין: Dynabook Portégé X40-J-125 – אלגנטי, מעודכן, שומר על המסורת של המשפחה
דיינבוק (Dynabook) לא ממש שינתה משהו בגישה, ביחס, ובדרך בכל מה שקשור למחשבים הניידים שלה מאז שהפכה לחברה שהחליפה, בכסף, את חטיבת המחשוב האישי של טושיבה (Toshiba) המתרסקת. בהיבט המקומי היא נשארה אפילו עם אותה חברת הפצה, מפעיל, ובהיבט הכללי והפרקטי יותר לענייננו, כפי שמוכיח Portégé X40-J-125 מושא הסקירה הזו, היא שומרת די בקנאות על סכמת הצבעים המוכרת ואפילו מאפיינת של המשפחה העסקית היוקרתית שלה – אם תרצו סוג של שמרנות יפנית.
ודיינבוק גם לא זקוקה ליותר מדי שיעורים מאינטל (Intel) בכל מה שקשור למחשבים דקים וקלילים, מה שפעם החברה כינתה אולטרה-בוק. אמנם Portégé X40-J אינו נושא את המדבקה של פרויקט Evo החדש של אינטל, אבל מדובר במחשב פרמיום דק וקל, יחסית, לכל דבר ועניין , ואם ה-XPG Xenia Xe של ADATA נמצא בחבורה הזו, אין סיבה שהוא לא יהיה שם גם כן. אולי בעיה של דמי רישוי?
אז האם Portégé X40-J-125 מצליח לתת מענה מצידה של דיינבוק לקריאת הדור העסקי הנוכחי? זאת בדיוק השאלה ששאחתי את עצמי כשיצאתי לדרך.
הסיור: חיבורים, יציאות ושאר מטעמי ה-Portégé X40
הצבע של הדגם המסוים הזה של Portégé X40 הוא סוג של שחור, אבל עם מעט ערבוב של כחול כהה. הגוון שמרני, אך אלגנטי מאוד לטעמי, והוא מלווה את משפחת המחשבים הזו של דיינבוק מאז נולדה בחיקה של טושיבה, אם כי כיום הוא מעט כהה יותר. למשטח השליטה יש צבע מעט בהיר יותר, והלוגו על המכסה כמו גם הפס שמכסה את הציר מאחור הם בצבע כסוף. מסך המגע נצא בין שוליים עבים למדי יחסית לשוק כיום. במרכז המסגרת העליונה יש את עדשת מצלמת הרשת וחיישן האינפרה אדום המלווה אותה, וקשה לפספס אותם. יש גם מכסה פרטיות כנהוג כיום, וקל מאוד להזיח אותו בעזרת הבוהן כדי להסתיר וכדי לחשוף את העדשה.
המסך נפתח עד 180O ובדרך לשם הוא נכנס מתחת למקלדת כדי לפתוח את חריצי יציאת האוויר החם מאחור, וגם כדי להרים את גוף המחשב לזווית הקלדה מעט נוחה יותר. זה גם מאפשר ליותר אוויר להיכנס מתחת לגוף. העיצוב של החלק התחתון של הגוף מעניין מאוד. מקדימה יש שני רמקולי Dolby Atmos מופנים קדימה – סבירים, לא ממש מצוינים – ומהחלק הקדמי לאחורי יש הרבה ערוצים שמזרימים עוד אוויר אל עבר חריצי שאיבת האוויר הרבים לקירור המערכת שנמצאים מאחור. את המכסה התחתון אפשר להסיר בקלות יחסית על ידי פתיחת שמונה ברגים. גם עבור אנשים שלא ממש טכנאים דגולים זה מספק גישה להחלפה קלה של כרטיס ה-SSD ורכב הזיכרון לצורך שדרוג.
בצד ימין יש למחשב 2 חיבורי USB 3.1, שאחד מהם תומך בהטענה. מצד שני יש שני חיבורי USB-C 3.1 Gen 2 שתומכים ב-Thunderbolt 4 כולל העברת נתונים, העברת כוח חשמלי וגם מציעים תמיכה ב-DisplayPort. לצד היציאות הללו יש חיבור HDMI בגודל מלא עם תמיכה ב-4K, חריץ לכרטיסי זיכרון בגודל microSD, וחיבור אודיו משולב בגודל 3.5 מ"מ.
משטח השליטה מתחת למקלדת מוקף בפס מתכתי מוטה מעט פנימה שעוזר גם בתחושת האצבע להבין את המיקום שלה, וגם מוסיף עוד מעט חן לעיצוב המחשב. המשטח די בינוני בגודלו, אבל נוח מאוד לשימוש והאצבע זזה עליו באופן חלק גם אם היא רטובה מסיבה כזו או אחרת. חיישן טביעות האצבע ממוקם בתוך המשטח, בצד שמאל, והוא נוח ומדויק לשימוש. כמו במחשבים אחרים רבים בסדרה בפרט, ומחשבים עסקיים רבים אחרים בכלל, יש מערכת שליטה נוספת שמכונה AccuPoint, כשהפטמה ממוקמת בנוחות בין המקשים H ,G ו-B שעוצבו במיוחד לספק מעגל נוח מסביב, ושני כפתורי הלחיצה ממוקמים בחלק העליון של משטח השליטה. מישהו כבר אמר היום שמרנות?
בסך הכל עיצוב מספק מאוד.
הטכנולוגיה: מה שמסתתר בו בפנים
המסך בדגם שקיבלתי לבדיקה הוא בגודל 14 אינץ' והוא מסך מגע שמיוצר בטכנולוגיית IPS באבחנה סטנדרטית של 1920×1080 פיקסלים. הבהירות שלו סבירה ולא יותר, ואולי יש קצת מקום לשיפור בהיבט הזה, ויש ציפוי נגד סנוורים שאכן מצליח לעשות את העבודה שלו היטב אבל לא באור שמש ישיר לחלוטין. המסך מגיב היטב למגע, כפי שראוי וצריך לצפות לו.
המעבד באמצע הוא, כמו בסקירות רבות אחרות של מחשבים דקים וקלים בדור הנוכחי, עם מדבקה של EVO או בלי, ה-Core i7-1165G7 מרובע הליבות שמגיע עם השבב הגרפי Iris Xe בתצורה המלאה שלו, ומציע מהירות רגילה של 2.8 גיגה-הרץ שיכולה להגיע למהירות טורבו לליבה אחת של 4.7 גיגה-הרץ. לצדו יש 16 גיגה-בייט זיכרון DDR4-3200 והאחסון הוא בנפח 512 גיגה-בייט ומבוסס על כרטיס NVMe M.2 PCIe של סמסונג (Samsung) – לפחות במחשב המסוים שהגיע אלי לבדיקה.
המחשב מגיע עם שבב תקשורת של אינטל עצמה, כחלק מהמעבד, והוא תומך באופן טבעי ב-WiFi 6, או 802.11ax, וכן ב-Bluetooth 5.1. סוללת הליתיום יון שבמחשב מורכבת מארבעה תאים ובסך הכל היא מספקת נפח עבודה של כ-53 וואט/שעה וכאמור היא נטענת באמצעות חיבור USB-C. ספק הכוח שהגיע עם המחשב מציע הספק של 65 וואט, והא מרובע וקטן יחסית וקל משקל. אחת מיציאות ה-USB-C גם תומכת, כמוזכר לעיל, בטעינה של אביזרים חיצוניים לפי תקן Power Delivery 3.0 בהספק שלא עולה על 15 וואט.
המקלדת נוחה בדרך כלל לשימוש, אבל כמו במחשבים ניידים רבים אחרים, באמצע היא נוטה קצת לשקוע כשמקלידים מהר וחזק. כמו כן אי אפשר להתעלם מכך שלהרבה מאוד מקשים, ולא רק אלא של הפונקציות, יש יישום נוסף לשימוש עם מקש ה-Fn, כולל מקלדת נומרית מלאה שבה עוד מערכת של מקשי חצים. יש גם מקש אחד שמאפשר לכבות מייד את המיקרופונים ואז להפעילם חזרה (F3), יש שני מקשים שמאפשרים להגדיל או לקטן את הצלמיות המוצגות על המסך (1 ו-2) ויש מקש שמאפשר לשנות את התאורה האחורית של המקשים (Z) – וכאן חיכתה לי הפתעה קטנה: אפשרות להגדיר שעון עצר שעם סיומו התאורה תכבה. ולרוב המכריע של האפשרויות יש תצוגת מסך מתאימה, כולל לבחירת תוכנית צריכת החשמל הפעילה מבין אלו שמוגדרות במחשב (F2) רק שבאנגלית בלבד.
התוכנה של Portégé X40
אין מחשב שמגיע אל בעליו בלי איזושהי תוכנה כזו או אחרת מעבר למערכת ההפעלה, לפעמים זו סתם נפחת, אבל לפעמים היא שימושיות מאוד, ובמקרה של Portégé X40-J-125 של דיינבוק מדובר בשתיים שימושיות יותר, וגם למדי.
האחת היא Service Station שמאפשרת לעקוב מקרוב אחר מצבו של המחשב, וגם לבדוק אותו במדיה מסוימת, כולל לוח האם, המאוורר והכוננים, לבדוק האם יש עדכונים ושדרוגים לתוכנה ולמערכת ההפעלה, וגם שורה של כלים והנחיות שיכולים לסייע במקרה של תקלה. שווה לעקוב.
ואם כבר הוזכר כאן המאוורר, לצערי קל לדעת מתי המחשב המסוים הזה מתחמם. הוא אמנם לא מתחמם יותר מדי, ותמיד אפשר לבדוק מה מצב הטמפרטורה בכלי השירות המוזכר לעיל, אבל כשזה קורה והמאוורר נכנס לעבודה מאומצת הוא מרעיש קצת יותר מדי לטעמי. בעיה שאני נתקל בה לעיתים לא מספיק רחוקות, ועדיין לא ממש נמצא לה פתרון ולא רק בדיינבוק.
התוכנה השנייה קצת יותר מעניינת ויותר שימושית מבחינת משתמש הקצה, במיוחד עבור אלו שמודעים יותר מאחרים למה שקורה בסביבה שלנו. התוכנה הזו מאפשרת להגדיר אפשרויות שונות בעבודה השוטפת. למשל לבחור שפתיחת מכסה המחשב תגרום להפעלתו באופן אוטומטי גם אם הוא כבוי. האם להשתמש בטכנולוגיית הטורבו של אינטל, גרסה 2.0, או לא. האם לאפשר טעינה של אביזרים חיצוניים, וכנרמז כמה שורות קודם, גישה לאפליקציית ה-Eco הידועה של דיינבוק.
אפליקציה זו מאפשרת לראות בכל רגע מה הצריכה בוואטים של המחשב עם גרפים שמראים את הצריכה לפי ימים או חודשים, ועם אפשרות לבחור הגדרות שונות שיכולות להקטין את הצריכה או להגדיל אותה, ואפשר אפילו להגדיר תוכניות שימוש שפעילות לפי לוח זמנים מוגדר. מעניין מאוד, ודורש תהליך למידה, אבל כאמור דבר שיכול להיות שימושי מאוד.
עומד למבחן
כמו בכל מחשב נייד כמעט, במיוחד עסקיים ובמיוחד מחשבים דקים וקלים, הדבר שהכי מעניין אותי הוא כמה זמן המכונה יכולה להמשיך לנוע ברציפות עד שהיא נאלצת לעצור בצד הדרך ולחפש תחנת חשמל קרובה. מכיוון שמדובר במחשב עסקי הרצתי עבורו את תרחיש המשרד המודרני של PCMark 10 מבית UL בתנאי ההרצה הקבועים שלי. Portege X40 סיים אותו אחרי 11 שעות ו-17 דקות ומדובר בהחלט בזמן נאה. מכיוון שתרחיש זה מתבצע ברציפות ללא הפסקה כמעט בין הרצה להרצה של שורת המבחנים, אפשר לומר על הנייד הזה בוודאות שלא תצטרכו לחבר אותו לחשמל לפני השינה, וגם את תשכחו, יהיה לו מספיק מיץ בסוללה כדי להגיע למחרת למשרד או לפגישה ואז להטעין בלי לחשוש שהוא מייד יכבה.
כפי שקראתם בפסקה שמתארת את המפרט הטכני של המחשב, Portégé X40-J-125 מגיע עם מעבד דור 11 של אינטל. הצפי היה שהתוצאות שלו במבחנים השונים יהיו זהות, או לפחות קרובות מאוד, לתוצאות שהשיגו מחשבים אחרים דומים. זה לא קרה. הסיבה לא ממש ברורה, כי המעבד רץ במלוא ההספק האפשרי, שזה 28 וואט – שלא כמו ה-ThinkPad X1 Nano בו בחרה לנובו (Lenovo) להריץ אותו בהספק של 9 וואט בלבד כדי להניע זמן סוללה ארוך יותר על חשבון ביצועים.
אז במקרה הנוכחי התוצאות אמנם יותר טובות מאלו של מחשב המצויד במעבד ממשפחת ה-U מהדור ה-10 של מעבדי אינטל, אבל ההרגשה היא שבדיינבוק הפעילו איזשהו סוג של משנק כדי להבטיח ביצועי סוללה ממושכים ואי התחממות. אעדכן אם תהיה לי תשובה וודאית לגבי הסיבה. המחשב שהוזכר בתחיחת הכתבה, של XPG, הוציא במבחני Geekbench תוצאות מעבד של 1,571/5,883 נקודות בליבה אחת ובריבוי ליבות בהתאמה, וזא מול ה-1,384/4,544 של ה-Portege X40.
גם ב-Cinebench R23 התוצאות היו בדיוק באותו וקטור מדידה: 1,296/4,300 נקודות במקרה של המחשב הבדיקה הנוכחי מול 1,519/6,251 נקודות של ה-Xenia Xe. עוד דוגמה בולט היא במהירות העיבוד של פרויקטים ב-Blender. ה-Xenia Xe סיים את המבחן Classroom לדוגמה לאחר 18:52 דקות. ל-Portege X40 זה לקח 21:3 דקות.
השורה התחתונה
אז נכון, התוצאות במבדקים הסינטטיים מראות שהוא נמצא כנראה מדרגה אחת מתחת לשאר חבריו/יריביו עם אותו מעבד, אבל הוא מכפר על בזמן סוללה נהדר ובעיצוב סולידי, אמין ושמרני, במובן הטוב של המילה, שמעניקים שקט נפשי וביטחון בעבודה – וזה מה שאנשי עסקים צריכים קצת יותר מביצועים.
הוא גם מביא אל השולחן נוחות עבודה כללית שקצת קשה להעביר על הנייר, ומרגישים יותר רק כשמניחים עליו את הידיים, עם מקלדת לא רעה בכלל ועם משטח שליטה ומסך מגע מדויקים שמגיבים היטב. והביצועים בכל זאת טובים יותר מאלה של מעבדים מקבילים מהדור ה-10 של מעבדי ה-Core של אינטל.
המחיר 7,190 שקלים והוא מתאים לרמה הגבוהה של המחשבים העסקיים בשוק, ומחשבי ה-Portege של דיינבוק/טושיבה אף פעם לא היו זולים.
