איך זה HomTom HT17 Pro? זה בסדר בעשירון התחתון
בימים שאינכם נמצאים בחיפוש אחר מכשיר הטלפון הבא שלכם, מה הדבר שהכי מעניין אתכם כשאתם קוראים על מכשירים חדשים? תרשו לכותב שורות אלו להמר שאתם לא ממש מחפשים את הידיעות על המכשירים 'הפשוטים'. אם מישהו יאמר לכם שמעתם, לדוגמה, על HomTom HT17 Pro שעולה פחות מ-90 דולר בדרך כלל, איך תגיבו? כנראה שתנופפו אותו לטובת סיפורים על מכשירים שעולים 350 דולר בגבול הדרומי, ולמעלה מ-600 דולר בגבול הצפוני. כי סיפורים זה סיפורים, וחברות מותג מובילות מציגות לראווה קודם כל את הטלפונים החזקים שלהן, גם אם הן סיניות, וכל עוד איננו נדרשים להכניס יד לכיס, למה שלא נתעסק רק עם השוק הגבוה והמושך את העין, הנפש ואת את אלו שמעוניינים בחידושים?
זה משתנה כשצריך להתחיל לחפש. גם אז זה לא אומר שצוללים לנבכי השוק התחתון, אל החלק שעולה כמה עשרות דולרים. עכשיו, בימים בהם הקו הידוע כקו המכס, או 75 דולר במונחים מספריים, כבר חלף מהעולם, הצלילה לאזור הזה אפילו מעטה עוד יותר, גם עבור מומחי השוק הסיני שיודעים לנצל שוברים. בכלל, אל השוק הזה של מכשירים שעלותם 99 דולר ומטה מגיעים רק מכמה סיבות ידועות היטב כמו: מחפשים מכשיר שישמש לצורכי גיבוי בלבד, מחפשים מכשיר שיהיה ראשון עבור מישהו במשפחה, או מכשיר שאפשר יהיה לומר עליו מה שפעם אמרו על מכונית ראשונה – גם אם זה יחזיק כמה חודשים בלבד, אז לא נורא.
אנחנו הגענו ל-HT17 Pro במעין שילוב של שלוש הסיבות לעיל. לא טלפון ראשון, אבל למישהו שלא ממש זקוק למכשיר מסיבות מתקדמות, שגם פיתח עם הזמן הקצר בו הוא משתמש בטלפונים גם יצר הרסנות מתקדם, עם הבהרות שאם זה לא יחזיק מעמד, הסיכוי שלו לחייג בטלפון חוגה ביתי בשנה שנתיים הקרובות יהיה גבוה יותר מאשר לקבל מכשיר נוסף. כן, זה אכן ילד בגיל בית ספר יסודי, וכן היינו צריכים להראות לו תמונה של טלפון חוגה כדי שבכלל יבין במה אנחנו מאיימים עליו.
HomTom HT17 Pro – הסיור מסביב
קודם כל אי אפשר להתעלם מהפלסטיק שמקיף את מסך ה-IPS בגודל 5.5 אינץ' וברזולוציית ה-HD, ואנחנו לא כותבים בלבד כי בעת שהמכשיר הזה הגיע לשוק היו כמה מכשירים הרבה יותר יקרים של חברות הרבה יותר ידועות שהציעו רזולוציה של 720p. למה אי אפשר להתעלם מהפלסטיק? כי במקרה של מכשיר זה לא מדובר בגוף אחוד אלא במכשיר עם גב נפתח, כך שאפילו הצדדים לא מאלומיניום. למעשה, הצד הימני שכולל את כפתורי הכיבוי/הפעלה והשליטה בעוצמת הקול באמת כולל את הכפתורים הללו באופן פיזי. הכפתורים אינם חלק מהגוף, אלא חלק מהציפוי והם מתמשקים למגעים שנמצאים בגוף הטלפון, ואם תרצו מדובר באחד הסממנים המוכרים בטלפונים ברמת המחיר הזו של השוק, שוק הכניסה לעולם הטלפונים החכמים.
מכיוון שהגב נפתח, ובקלות רבה, אין שום דבר שמפריע לרצף הפלסטיק בצד השמאלי של המכשיר, וגם למטה יש רק חור קטן שמיועד לביצוע אתחול מערכת חם. זה אומר שמחבר ה-microUSB ומחבר האוזניות נמצאים למעלה. מיקום שכבר לא ממש מקובל כיום. עם זאת, כשהעיצוב הוא פלסטיקי ומיושן כזה, ויש הרגשה של דור אחד אחורה לפחות, אין מה להתפלא מהמיקום של המחבר הזה.
השוליים הצדדיים, במבט מקדימה, די מצומצמים וזה יפה, וגם אם מעל ומתחת למסך החברה לא חיפשה לצמצם מקום, היא גם לא חיפשה 'סתם לבזבז' פלסטיק מעבר למיקום הנדרש לכפתורי המגע מתחת לתצוגה, והמצלמה ונורית ההתראות מעל. מאחור, בגב הזהוב, המצלמה ממוקמת בתוך גבעונת קטנה שמתחתיה המבזק ומיד אחר כך קרוא טביעות האצבע שממוקם במיקום נוח.
פתיחת הגב חושפת את סוללת ה-3,000 מילי-אמפר/שעה שקלה מאוד לשליפה ומעליה שני חריצי ה-macroSIM, חריץ 1 ראשי משמאל וחריץ 2 מימין. מצד ימין, לרוחב, נמצא גם תושבת לכרטיס microSD בה ניתן להציב כרטיס בנפח של עד 64 ג'יגה-בייט. אם נחזור רגע לגב, בחלק התחתון שלו נמצא סמליל החברה מעל גריל מאורך של הרמקול, למרות שהרמקול עצמו, הדי בינוני, ממוקם יותר שמאלה ממש בקצה התחתון של המכשיר.
וגם ענייני חומרה
במחיר של כמה עשרות דולרים, ופחות מ-350 שקלים כולל מע"מ, ובערך 400 שקלים משתמשים ב-DHL שמביא את המכשיר עד ביתכם תוך חמישה ימים לערך מרגע המשלוח, אי אפשר לצפות לגדולות ונצורות מהחומרה של המכשיר. סליחה, לא אי אפשר. אסור. כבר נאמר כאן שבסך הכל יש הפתעה לטובה מהמכשיר בגלל שמוצאים בו תמיכה מצוינת בדור רביעי, שיש חיישן טביעת אצבע, ושזה מכשיר עם מסך בגודל 5.5 אינץ', אבל היה ברור שחייב להיות משהו מאוד רציני שעוזר להביא אותו למחיר כזה.
המשהו הזה הוא מעבד מיושן. מאוד מיושן. מדובר ב-MT6737 של מדיה-טק (MediaTek) שהוא מעבד ארבע ליבות בלבד, שמיוצר בליטוגרפיה מיושנת של 28 ננו-מטר ופועל ב-32 ביט בלבד. הוא גם מגיע עם שבב גרפי יחסית מיושן, Mali-T720 שפועל במהירות של 550 מגה-הרץ, וזה אומר, עוד לפני המבחנים, שביצועים אין למכשיר הזה להציע. איך זה בא לידי ביטוי? עוד מעט נספר.
HT17 Pro מגיע עם 2 ג'יגה-בייט זיכרון עבודה ו-16 ג'יגה-בייט זיכרון אחסון, ועל הרחבת הזיכרון דיברנו כבר בפרק הקודם. הוא תומך ב-WiFi 802.11n לכל היותר וגם בבלוטות' 4.0. מחבר ה-USB שלו תומך ב-OTG. החברה מספרת שהמצלמה האחורית היא עם חיישן של סוני (Sony) בגודל של 13 מגה-פיקסל, אך מדובר באינטרפולציה פנימית של חיישן בגודל 8 מגה-פיקסל, בדיוק כמו שהמצלמה הקדמית עוברת אינטרפולציה מ-2 ל-5 מגה-פיקסל. או עוד חיתוך וקיצור דרך לכסף.
הסוללה של המכשיר היא בנפח עבודה של 3,000 מילי-אמפר/שעה, והוא מגיע עם מערכת ההפעלה אנדרואיד 6.0.1 נקייה כמעט לחלוטין. העובי של המכשיר 7.9 מ"מ שזה בהחלט סביר, כמו גם המשקל של 165 גרם שמתפרס בסך הכל די טוב לאורך המכשיר.
שימושיות
לוקח כמה דקות לכוונן את המכשיר בדיוק למה שרוצים, אבל זהו, לאחר מכן לא נשמעו טענות ומענות מכיוון הצאצא שהתברר מהר מאוד שהמכשיר בהחלט מספק אותו, וזאת בזכות העובדה שהמשחקים שהוא משחק הם משחקי קז'ואל בעיקר, וכמעט לחלוטין, ולכן הוא לא נתקל באיזה משחק שדורש מהמכשיר משהו שהוא לא יכול לתת. מה ש-HT17 Pro כן יכול לתת זה ממשק אנדרואיד נקי, בלי מגירת אפליקציות דבר שקל מאוד לעקוף עם הורדה של Google Now, ועם תמיכה מיידית ונהדרת בעברית, כולל משק שברור מאוד לשימוש ומקל מאוד, מעבר לקביעת ההגדרות השוטפות, גם הגדרת מחוות שונות המשתמשות בריבוי אצבעות וזאת מכיוון שהמכשיר תומך בעד חמישה מגעים בו זמנית במסך.
המכשיר תומך במחוות בדיוק כמו שאפשר לצפות כיום ממכשיר מודרני. אפשר להגדיר לו תנועות שקשורות להזזת המכשיר עצמו, סיבוב המכשיר על פניו כדי להשתיק צלצול נכנס או טלטול כדי לענות, אפשר להגדיר לו מחוות עבודה כמוזכר לעיל, ואפשר כמובן להגדיר מחוות לשימוש בעת שהמסך כבוי, כמו נקישה כפולה לצורך ערנות כללית או שרטוט האות C כדי לפתוח ישירות את המצלמה, וכדומה.
בדרך כלל לא נתקלנו בבעיה של רגישות יתר במסך, אבל בכל מקרה מנענו אפשרות לפעילויות מיותרות על ידי הגדרת טבעית אצבע שבלעדיה, או בלעדי הססמה שקבענו כחלק מהתהליך, המכשיר נותר כבוי ולא יכול לבצע פעולות אקראיות. הגדרת טביעות האצבע התגלתה כרגילה לחלוטין. אולי קצת אטית יותר וקצת מסורבלת לעומת הפתרונות שמוצאים כיום במכשירי שוק הביניים ומעלה, אבל עובדת בסופו של דבר היטב: להרים, להוריד חזרה, להשאיר כמה שניות, להרים ולהוריד שוב. מקבלים הוראות על המסך שאומרות בדיוק מתי להוריד, להשאיר ומתי להרים. אחרי כמה דקות בודדות כבר הוגדרה טבעית האצבע של האבא ושל הבן, וכבר בבדיקה הראשונה זה פשוט עבד היטב. לא צריך להגיע למסך הנעילה כדי לפתוח את המכשיר מטביעת האצבע, זה עובד היטב גם ממצב כבוי. אולי לא במהירות של 0.3 שניות כמובטח, אבל עובד ובדרך כלל לא ממש צריך לדייק כששמים את האצבע מאחור, שזה טוב כמובן.
מבחנים? כי חייבים
אם אתם מחפשי ביצועים בהווייתכם, כבר אמרנו לכם מהתחלה ש-HT17 Pro הוא לא ממש הכתובת. בעצם, ממש ממש לא הכתובת. למה הכוונה? קחו לדוגמה את מבחן GeekBench 4 שאנוח בטוחים שרובכם מכירים אותו היטב. במבחן הליבה היחידה הוא קיבל 579 נקודות, ובמבחן ריבוי הליבות 1,529 נקודות. זו התוצאה הכי נמוכה בה נתקלנו ב-15 החודשים האחרונים. כלומר, לא מספיק שמדובר במערכת על שבב שמכילה 4 ליבות 32 ביט בלבד, גם כל ליבה בפני עצמה לא משהו מדהים. כמובן שגם ב-Antutu זה בא היטב לידי ביטוי עם 29,675 נקודות, רק שבמקרה הזה האמפליטודה של החולשה לא כזו מהותית.
לא ציפינו שהתמונה תשתנה במבחנים הגרפיים, ואכן, לא הופתענו. כפי שכבר הבחנו במבחני היום יום שלנו, בשימוש השוטף, גרפיקה קשה על המכשיר הזה ואין להעמיס. קצב של 26.8 פריימים/לשנייה במבחן Epic Citadel מוכיח זאת היטב, כמו גם 3,715 נקודות במבחן ה-Unlimited של 3DMark for Android.
שאלה אחת נשארה פתוחה, והיא כמובן כמה זמן עבודה הצלחנו לחלץ מהסוללה שלנו. מי שעוקב אחרי הסקירות של כותב שורות יודע כבר שהבדיקה הזו מבוצעת באמצעות PCMark for Android. לאחרונה עודכנו הבדיקות שמבוצעות באפליקציית מבחן זו לגרסה 2.0, וזו אמת המידה שלנו מימים אלו והלאה. ובן, במבחן הזה הוציא המכשיר 6:07 שעות עבודה רצופות. לא מדהים, אם כי קצת יותר מה-BlackBerry DTEK50 שחילץ 5:40 שעות. בכל מקרה מבחן זה מסתיים כשבסוללה עוד כ-20% רזרבה. זה אומר שבשימושים יום יומיים המכשיר יזדקק כנראה להטענה רק בסוף היום.
אז למה כן או לא?
אם כבר יש לכם ניסיון רב עם מכשירי אנדרואיד, וכבר אינכם מסתכלים על מכשירים שמחירם אינו עולה על 250 דולר וצפונה מכך, או אם אתם מחפשי ביצועים, אין לכם כל סיבה לרכוש את HomTom HT17 Pro, הוא חלש מדי והוא מיושן בהיבט המרכזי שהוא המערכת על שבב הראשית, וגם אם אתם חובבי צילום זה לא המכשיר עבורכם
אבל התמונה לדעתנו משתנה כשבודקים את המכשיר בהיבט התמורה: כמה מכשירים מתחת ל-90 דולר יעניקו לכם גישה לדור רביעי, מסך 5.5 אינץ', חיישן טביעת אצבע, ובמקרה שלנו, גם עברית מסודרת היטב ומערכת הפעלה שהיא כמעט נקייה? כנראה שלא ממש הרבה. ודרך אגב, עם המכשיר קיבלנו גם זכוכית הגנה וכיסי גומי אחורי.
אז נכון שאיכות הבנייה לא בשמיים, ובוודאי אינה מתקרבת לתקנים הגבוהים, אבל כאמור: כמכשיר עבור ילדים או כאלה שמשום מה עד היום דור הטלפונים החכמים חלף מעליהם, לא צריך להסס יותר מדי.