פשוט גדול: Lenovo Tab P12 – טאבלט למי שמדיה על מסך גדול חשובה לו יותר מביצועים

אני זוכר את הימים בהם טאבלטים עם מסכי 9 אינץ' נחשבו ענקיים. ממש ענקיים. אם איני טועה, אז ברוב קולות כמעט הוחלט שהגודל הנוח לשימוש לצריכת מדיה היה אפילו קטן יותר ועמד על 8.4 אינץ'. אבל זה היה אז. כיום יותר ויותר פוגשים בשוק טאבלטים כמו ה-Tab P12 של לנובו (Lenovo). מדובר בטאבלטים שמציעים מסכים בגודל שמתאים אפילו לשימוש במחשבים ניידים, וברזולוציה שהולכת ומתקדמת מעלה, וגם אם לא כולם מציעים ביצועים ברמה שיכולה להצדיק ויתור על מחשב נייד – במיוחד לאלו שכך גם מסתמכים על מערכת ההפעלה של גוגל (Google) – הם בהחלט מייצגים את הדור הנוכחי אחרי כמה שנים בודדות בהם גודל המסך השולט בשוק הטאבלטים היה 10.1 אינץ'.

לא צריך להיות מנתח שווקים יוצא מן הכלל כדי להיזכר שגודל המסכים של הטאבלטים שמגיעים לשוק התחיל לצמוח במקביל לצמיחה בגודל של הטלפונים החכמים, שיותר מדי כינו אותם לאורם זמן ממושך מדי בשם המכוער 'פאבלטים'. אבל אני לא חושב שאי פעם חשבתי לרגע שהם יגיעו לגדלים כאלה. אמנם אצל חלקם זה עדיין לא בא לידי ביטוי במשקל, אבל אם מוסיפים מקלדת ניתקת, כמו במקרה של טאבלטי ה-Surface של מיקרוסופט (Microsoft) – וממש לא רק – המשקל כבר עובר לעיתים די קרובות את המשקל של מחשבים ניידים עם מסכי 13 ו-14 אינץ' שכבר מצליחים לרדת אל מתחת לקו של הקילוגרם הבודד. אם תחליטו להוסיף מקלדת ל-Tab P12 תגלו שגם במקרה שלו המצב לא ממש שונה בהרבה.

האם זה אומר שאין מקום לטאבלטים יותר בשוק? כמובן שיש, אבל כל עוד מתייחסים אליהם ככאלה ולא מנסים להפוך אותם לתחליף למחשבים, ובמיוחד לא ברמה העסקית. וחוץ מזה, אם שמתם לב או לא, שוק הטאבלטים נמצא בהתעוררות מסוימת. אולי לא מבחינת המכירות שכמו אלו של הניידים עדיין בירידה, אבל יותר ויותר חברות חדשות נכנסות לשוק הזה – כולל כמה שמשיקות תחת מותג ראשי ומותג משני במקביל.

המראה החיצוני של Lenovo Tab P12

המסך של Tab P12 של לנובו, כאמור, גדול למדי. הוא מציע אלכסון באורך של 12.7 אינץ' – וכן, יש כמה טאבלטים עוד יותר גדולים ממנו בשוק. זהו מסך IPS שמציע רזולוציה של 2944×1840 פיקסלים, שזה פחות או יותר 3K, אבל הוא מציע את קצב הריענון הכי בסיסי שיש, שזה כמובן 60 הרץ. זו נקודה שאולי יכולה להרחיק שחקני אנדרואיד מתקדמים – אך הרבה פחות משמעותית עבור מי שגולש ורואה סרטים בעיקר, וגם משחק במשחקי קז'ואל ולא יותר. הבהירות של המסך, שכמובן תומך במגע, עומדת על 400 ניט מה שאומר שאין ממש טעם לבחון את התצוגה באור שמש. השוליים הפיזיים לא מורגשים בגלל בחירת צבע מצוינת של לנובו, אבל בפועל למסך עצמו יש שול די עבה למדי מכל הכיוונים.

כפתור ההפעלה/כיבוי של הטאבלט נמצא למעלה, באופן יחסי כמובן, בצלע הקצרה יותר של הטאבלט וממש קרוב לקצה הימני. ממש מעבר לפינה, בקצה העליון של הצלע הארוכה הסמוכה, יש שני כפתורים לשליטה בעוצמת הקול. חיבור ה-USB-C להטענה ולאודיו נמצא למטה בדיוק באמצע בין שני החרירים של הרמקולים של הטאבלט, כשצמד רמקולים נוסף נמצא בצד השני – וביניהם המגירה שמאפשרת להרחיב את זיכרון האחסון באמצעות כרטיס microSD.

אז מה בחומרה של Tab P12?

בלנובו בחרו לבסס את Tab P12 על המעבד Dimensity 7050 של מדיה-טק (MediaTek), וכבר המספור של המעבד מסגיר את העובדה שהוא מכוון לשוק הביניים, כמו כל חבריו למשפחת ה-7000. מדובר במעבד 'צעיר' יחסית, שהוכרז למעשה רק לפני כמה חודשים בודדים, והוא מספק שדרוג קטן על פני קרוביו כמו ה-Dimensity 7020 או Dimensity 7030. כמותם הוא מציע אפשרויות להשתמש ברכיבים חדשים יותר או קצת ישנים יותר לפי בחירת היצרנית שמפתחת את הטלפון/טאבלט.

המעבד בנוי משתי ליבות Cortex-A78 במהירות מרבית של 2.6 גיגה-הרץ ומשש ליבות Cortex-A55 במהירות מרבית של 2 גיגה-הרץ, וזה עוד סממן ביניים כי מדובר בליבות מאוד ותיקות בשוק. השבב הגרפי הוא Mali-G68 בגרסת 4 ליבות, וכנהוג מזה זמן רב, יש גם שבב להאצת חישובי בינה מלאכותית לצד שבב משימתי נוסף, APU 3.0.

כאמור המעבד מציע תמיכה בשילוב של דורות. מצד אחד הוא מציע תמיכה ברזולוציה מרבית ברמה של +FHD ולא מעבר, אבל הוא כן תומך בקצב ריענון סביר בהחלט של 120 הרץ. הוא תומך בזיכרון עבודה מסוג LPDDR5, אבל גם ב-LPDDR4x. כך גם בהיבט של זיכרון האחסון: היצרניות יכולות לבחור בין UFS 3.1 עד ל-UFS 2.1. יש גם תמיכה ב-Bluetooth 5.2, ב-WiFi 6, במצלה עם חיישן בגודל מרבי של 200 מגה-פיקסל, וכמובן 5G בסביבה.

במקרה של ה-Tab P12 בחרה לנובו ב-8 גיגה-בייט זיכרון מסוג LPDDR4x ו-128 גיגה-בייט זיכרון אחסון מסוג UFS 2.2, כשאפשר להרחיב את זיכרון האחסון בעוד 1 טרה-בייט לכל היותר באמצעות כרטיס microSD שהמגירה שלו נמצאת במרכז בצלע של כפתור ההפעלה/כיבוי.

מה עוד מציע ה-Tab P12 למשתמשים?

מצלמות זה ממש לא הדבר הכי חשוב בטאבלטים, למרות שאפשר לראות פה ושם אנשים שכן עושים את זה. במקרה של ה-Tab P12 היא שילבה מאחור מצלמה בודדה עם חיישן 8 מגה-פיקסל, והיא גם מציעה מיקוד אוטומטי ומלווה במבזק לד. מקדימה יש גם מצלמה אחת עם חיישן RGB גדול יותר של 13 מגה-פיקסל ועם שדה צילום מעט גדול יותר – שום דבר מיוחד גם במקרה הזה לכתוב עליו, והבחירה בחיישן קצת יותר איכותי וגדול היא כמובן לטובת ביצוע שיחות וידאו. מסביב, כפי שכבר מקובל כיום בשוק, יש ארבעה רמקולים. מדובר ברמקולים של JBL בעוצמה של 1 וואט האחד. התוצאה מפתיעה לטובה, מבחינת עוצמה ואפילו מבחינת איכות, גם בזכות התמיכה ב-Dolby Atmos שמשפרת עוד יותר את התוצאה במשחקים שתומכים ישירות בטכנולוגיה הזו מבית דולבי (Dolby).

לנובו שילבה בכפתור ההפעלה/כיבוי של Tab P12 חיישן טביעות אצבע שפועל במדויק ובמהירות, ואיני זוכר לאורך כל הבדיקה ולו מקרה אחד בו הטאבלט לא נכנס לפעולה מייד עם הנגיעה בכפתור באמצעות האצבע הנכונה.

המשקל של הטאבלט, שעוביו 7.51 מ"מ, עומד על 651 גרם וזה כולל סוללת 10,200 מילי-אמפר/שעה עם תמיכה בטעינה בהספק של 30 וואט, אם כי המטען המסופק עם הטאבלט מציע הספק של 20 וואט בלבד. בלנובו טוענים שהיא אמורה להחזיק מעמד 10 שעות עבודה, אבל כנראה שהם מתכוונים לשעות צפייה בווידאו. ברגע שהתחלתי להפעיל משחקים, ולאו דווקא כאלה שהם תובעניים במיוחד למשאבים, הסוללה החזיקה מעמד כמה שעות בודדות בלבד – ולצערי, משום מה, לא הצלחתי להריץ את בדיקות הזמן הרגילות שלי בכדי לספר לכם משהו אחר.

תכירו את העט שמגיע עם Tab P12

מה שלא סיפרתי לכם עד עתה הוא שעיצוב הגב של Tab P12 מורכב משני גווני אפור, כשהחלק העליון – זה שמכיל את בליטת המצלמה – מעט כהה יותר , אם כי המרקם זהה. החלק הזה גם מגנטי והוא נועד להצמדת העט האלקטרוני שמגיע כחלק מהאריזה בטאבלט שהגיע אלי לסקירה. העט, Tab Pen Plus, שוקל כ-15 גרם והוא נטען באמצעות מחבר USB-C משלו, ולפי החברה מבטיח עד 35 שעות עבודה לאחר טעינה מלאה – ומחירו לבד, דרך אגב, הוא כ-129 שקלים ואף יותר.

הצימוד, באמצעות Bluetooth, מתבצע על ידי ביצוע לחיצה במשך שמונה שניות על הכפתור של העט, כמו גם הניתוק כשרוצים בכך. אם שוכחים את העט במרחק שגדול ממרחק הצימוד של המערכת, כ-10 מטרים, יש התראה מתאימה – כמובן כל עוד הוא במצב צימוד. אחרי הצימוד מופיע בקצה המסך תפריט ייעודי לביצוע פעולות שונות מציור, דרך כתיבת מהירה של פתקים ועוד.

ניתן להשתמש בעט גם כשלט רחוק, עם שילוב של ביצועי לחיצות, באפליקציות כמו PowerPoint כדי להעביר שקופיות במצגות, או אפליקציות מדיה כדי להפעיל/להפסיק את הניגון או כדי לעבור קדימה/אחורה בין הקטעים. גם באפליקציית המצלמה אפשר להשתמש בעט כשלט רחוק. כדי להעביר אותו לתפקיד הזה צריך להיכנס להגדרות של הטאבלט, לחפש את האפשרות 'עט ומקלדת', לבחור ב-Lenovo Pen ולהפעיל את האפשרות 'שלט-רחוק'.

הממשק

חוץ מאיזו פשלה קטנטונת במסך ההגדרות בו כתוב 'מידע על הטלפון' במקום 'מידע על הטאבלט' – אולי לעצבן אותי קצת כי לנובו ישראל עדיין איתנה בהחלטתה לא לייבא לארץ את הטלפונים של חברת הבת מוטורולה (Motorola) – הממשק של לנובו לטאבלטים פשוט מהוקצע. מורגש שהחברה במשך השנים צברה המון ניסיון, למדה, הקשיבה היטב למשוב, ויישמה.

אחד ההיבטים של הממשק, שנמצא כאן עדיין מעל אנדרואיד 13, הוא תפריט ראשי שמנסה לדמות, ולא רע בכלל, את שורת המשימות של Windows, עם קישורים קבועים לאפליקציות ועם קישורים משתנים לאפליקציות פתוחות, כך שקל מאוד לעבור ביניהן. שורת המשימות משנה את גודלה בהתאם לצורף: צלמיות גדולות במסך הבית כשאין אפליקציות פתוחות על המסך, קטנה וממש בקצה למטה כשיש אפליקציות פתוחות. גרירה של אפליקציה פותחת אותה בחלון צף על המסך, אם היא תומכת בכך, ולחיצה ארוכה על כל צלמית מציגה באופן נאה לאין וברור מאוד את הדברים שאפשר לעשות עם האפליקציה.

בלנובו מכנים את היכולות 'החלונאיות' הללו בשם One Vision וזה גם בא ליד ביטוי בתפריט קטן באמצע כל חלון למעלה, וכאמור רק בחלונות שתומכים בכך, שנראה כמו שלוש נקודות. לחיצה עליו מאפשרת לעבור לתצוגת מסך מלא, לתצוגת מסך חצוי בה אפשר להציב שנתי אפליקציות בחלונות זה לצד זה, לעבור באפליקציות תומכות לחלון צף ועוד.

כמו במחשבים של החברה גם כאן אפשר למצוא את הצלמית של Lenovo Vantage והדבר הטוב שהוא מציע זה לא שליטה במערכת, כי את זה עושים דרך ההגדרות של הטאבלט כמו בכל מכשיר אנדרואיד, אלא גישה למדריך שעוזר למשתמש להיזכר אך להשתמש בכלים שמוצעים יחד עם הטאבלט ומסביב.

המבחנים והתוצאות של Tab P12

אם לא דילגתם על החלק שמתאר את המפרט הטכני של הטאבלט אז הבנתם שלנובו ציידה את Tab P12 במפרט די בינוני בהשוואה לטאבלטים שמובילים את השוק שמכוונים על ידי היצרניות שלהם אל יוצרי תוכן. כך שלא מפתיע שהתוצאות של המבחנים השונים שכבר הטאבלט היו די בינוניות, בקורלציה מושלמת.

בתמונות לעיל אתם יכולים לראות חלק מהבדיקות שעבר הטאבלט והתוצאות היו, כאמור, בינוניות במקרה הטוב בכל בדיקה, מ-Antutu בה הוא הגיע לציון של 496,378 נקודות בלבד, דרך בדיקת הרצת המשחקים Wild Life המבוססת על Vulkan של תוכנת המדד 3DMark בה הוא השיג קצב ריצה של כ-12 פריימים/לשנייה בלבד, ועד Geekbench 6.1.0 עם עם תוצאות נמוכות של 957/2,431 במבחן המחשוב עבור ליבה אחת וריבוי ליבות בהתאמה. היו עד כמה בדיקות אבל התמונה די ברורה מהבדיקות המוזכרות בפסקה זו.

עד כמה זה בא לידי ביטוי בחיי היום יום? לא נתקלתי בבעיה בצפייה בסרטים, לא נתקלתי בבעיה בגלישה גם עם כמה וכמה כרטיסיות פתוחות, אולי קצת ב-Opera שמוגדר כברירת המחדל בטאבלט הזה, אם כי מאוד קל לעבור ל-Chrome אם רוצים. גם לא נתקלתי בהתחממות יתר, אבל כן נתקלתי קצת בגמגומים והשהיות קלות במשחקים עתירי ביצועים/תאבי משאבים – משחקים שמוגדרים כמשחקי AAA עבור שוק הטלפונים/טאבלטים.

אז מה בשורה התחתונה?

לנובו בדרך כלל משחררת בסדרת ה-P שלה, שהיא היותר יוקרתית בין כל הטאבלטים שהיא משחררת לשוק בכל שנה, גרסת בסיס וגרסת Pro. ה-Tab P12 כפי שאפשר להבין הוא גרסת הבסיס, וככזה הוא אכן מציע בעיקר גודל מסך ורזולוציה לצריכה של מדיה וקצת למשחקים, לא באיכות גבוהה מדי. הממשק ומערכת ההפעלה מצוינים, ועוזרים למצות ממנו את המיטב, ומורגש שבלנובו השקיעו מאמצים כדי להתאים את אנדרואיד לסביבה המסך הגדול, והיא כבר יודעת לעשות את זה טוב מאוד.

אבל מי שרוצה ביצועים טהורים גבוהים, כסוג של תחליף אולי למחשב או כדי להריץ משחקים באיכות הגבוהה ביותר, שיחפש במקום אחר – אולי את גרסת ה-Pro. הוא גם מגיע עם אנדרואיד 13, ובתקופה הדי ארוכה שהוא היה אצלי הוא אמנם זכה לעדכון פה ושם, אבל לא הגיע לאנדרואיד 14, אם בכלל יגיע.

היתרון שלו? מחיר יחסית נוח של 1,850 שקלים שכולל, כפי שכתבתי לעיל, גם את העט האלקטרוני. מחיר ראוי לטאבלט שמיועד לקצה הגבוה יותר של שוק הביניים.