איך זה OnePlus 5? טוב מאוד מכל בחינה, להוציא תמורה

 

קשה מאוד היה בחודשים האחרונים שלא לחשוב על OnePlus 5, המכשיר החדש של החברה הסינית הקטנה שהוא, תלוי במי שסופר, הטלפון הרביעי/החמישי שלה – וזה כמובן קשור לשאלה איך סופרים את ה-OpenPlus 3T. מדובר בטלפון שעורר ציפיות רבות בגלל שמבחינות רבות הוא מקפיץ את החברה הקטנה הזו, לפחות על הנייר, לגבהים חדשים. אמנם כבר מתחילת הדרך המיתוג של החברה הזו היה ביצועים, אבל הפעם נראה שמדובר במכשיר שהביצועים שלו כבר צמודים מאוד לאלו של המכשירים המובילים בשוק, אם לא באותה רמה לחלוטין, ולו רק בגלל שהוא אחד הראשונים שמגיע לשוק עם Snapdragon 835 של קוואלקום (Qualcomm) אחרי שסמסונג (Samsung) קצת הרפתה את הלחץ מיצרני השבבים והשיגה כנראה את המעבדים שהיא צריכה כדי למכור את Galaxy S8 על צורותיו בארצות הברית. הוא גם מגיע יחסית מהר, כש-Snapdragon 835 עדיין במיצוב הכי גבוה שלו.

אבל אסור לשכוח לרגע שהמכירות של מכשירי ה-OnePlus לאורך שנות חייה הקצרות יחסית של החברה התבססו רבות גם על מילת הקסם תמורה: לא ‘סתם’ תצורה גבוהה, אלא גם במחיר נוח יחסית לקהל הצרכנים, כזה שבאמת מצליח לבדל אותה מול חברות אחרות בהיבט הזה. מי שעוקב אחרי החברה מימיה הראשונים רואה שעם הזמן, וככל שהיא מתבססת בשוק, וככל שהשיווק שלו הפך לשיווק נורמלי כמו של כל יצרנית טלפונים סינית ומבלי הפתעות מוזרות, יודע שבכל דור של מכשירים החברה מקפיצה קצת את המחיר מעלה. כיצד זה בא לידי ביטוי ב-OnePlus 5? נו, בשביל זה יש סקירה.

העיצוב של OnePlus 5 – מוצלח מאוד

אי אפשר שלא להתרשם מהמכשיר, ותרשו לי להתעלם מהשוואות למכשירים אחרים של חברה מסוימת בשם אפל (Apple). לא, לא בגלל שהוא לא מזכיר, אלא בגלל שלמרות השנים שעברו אני לא מצליח להתנער לחלוטין מכך שצורת מלבן למכשיר טלפון היא קניין רוחני, אבל בואו נעזוב את זה. OnePlus 5 מזכיר קודם כל את OnePlus 3T במראה ובעוד הרבה דברים אחרים שחלקם יפורטו בפסקאות הבאות.

למעשה אין יותר מדי שינויים בעיצוב לעומת המכשיר הקודם, אבל OnePlus 5 כבר זכה לעיגול וקימור מכל הצדדים והוא נראה מלוטש הרבה יותר, ואפילו עדין משהו, במיוחד עבורי שרגיל להשתמש בטלפונים עם מסכים קצת יותר גדולים. השינויים הם מזעריים בלבד בהיבט של רוחב, גובה וכל שאר משתני הממדים הללו, וגם הכפתורים נמצאים בדיוק באותו מקום” כפתור השליטה בעוצמת השמע מימין, כפתור ההפעלה/כיבוי משמאל באמצע ולמעלה משמאל כפתור מצבי השימוש שמאפשר לבחור בין מצב צלצול רגיל, מצב לא להפריע ומצב השתקה והכל בהזזה קלה ובלי בכלל לגשת למכשיר עצמו – אחת ההברקות שטוב שנשמרו מהמכשיר הקודם.

בגב המכשיר יש כמובן שינוי במראה וזאת בגין השילוב של מצלמה נוספת, כששתי המצלמות נמצאות ביחד בתוך מעין בליטה שחורגת קצת יותר מדי, לטעמי, מגוף המכשיר. שינוי נוסף שניתן לראות, כמו שרואים כבר בהרבה מאוד מכשירים חדשים בשוק לאחרונה, הוא שפסי הסוללה הועברו ממש למעלה ולמטה והם דקיקים הרבה יותר, כך שהם כמעט ולא נראים לעין בגב המכשיר שקיבלתי לבדיקה.

למטה, במרכז, מוצאים את מחבר ה-USB Type-C של המכשיר. בוואן פלוס החליטו שלא לוותר עדיין על חיבור האוזניות הסטנדרטי והוותיק בגודל 3.5 מ”מ והוא ממוקם מימין למחבר ה-USB. משמאל נמצא רמקול המונו של המכשיר שמספק איכות קול סבירה ולא יותר.

בסך הכל המכשיר נראה טוב, משדר את היוקרה הנדרשת ממכשירים בצמרת, והוא גם נוח מאוד להחזקה. עם זאת, למרות שהוא נראה דק וצר יחסית, והוא אכן כמו אחיו הגדול יותר צר יחסית, הוא לא מיועד להפעלה ביד אחת. עדיין חסרים כמה מילימטרים טובים מקצה האצבע עד הקצה בצד השני של המסך אם מחזיקים את המכשיר ביד ומנסים להשתמש באותה כף יד.

תצורת חומרה

כאמור בפתחיה, אין ספק ש-OnePlus 5 הוא מכשיר חזק, אפילו מאוד, בזכות ה-Snapdragon 835 שהיא מערכת על שבב המורכבת משמונה ליבות בארכיטקטורת ה-Kryo הקניינית של קוואלקום המחולקות לשני אשכולות: ארבע ליבות במהירות של 1.9 ג’יגה-הרץ ועוד ארבע ליבות במהירות של 2.45 ג’יגה-הרץ, ומכילה גם את השבב הגרפי Andreno 540 שמציע מהירות עבודה של 710 מגה-הרץ. מדובר בשילוב חזק מאוד שרק מתעצם בדגם שנבדק עם 8 ג’יגה-בייט זיכרון עבודה ו-128 ג’יגה-בייט זיכרון אחסון מובנה. אני לא ממש בטוח מה יש לעשות עם 8 ג’יגה-בייט זיכרון עבודה במכשיר טלפון, אבל אין ספק ש-128 ג’יגה-בייט זו כמות נאה מאוד שיכולה להספיק גם במקרה של המכשיר המסוים הזה שלא מאפשר להרחיב זיכרון.

המסך של המכשיר הוא בגודל 5.5 אינץ’, וזה בדיוק אותו פאנל Optic AMOLED של ה-OnePlus 3T שבגלל ממדי הגוף הדומים כל כך של שני המכשירים, גם מציע אותו יחס ניצולת של 73% משטח הפנים. עם זאת יש הבדל קטן, או גדול – תלוי בנקודת ההשקפה, בהיבט של זכוכית ההגנה ששודרה במכשיר החדש ל-Gorilla Glass 5, דור אחד קדימה מאשר ב-3T. מבחינת זיכרון מוצע OnePlus 5 בשתי תצורות: 6 ג’יגה-בייט זיכרון עבודה עם 64 ג’יגה-בייט זיכרון אחסון מובנה או כאמור, במכשיר בו נעשו מעשים כדי לכתוב את הסקירה הזו, 8 ג’יגה-בייט זיכרון עבודה עם 128 ג’יגה-בייט זיכרון אחסון.

עוד כמה דברים נותרו כמו במכשיר הראשון, למשל אותו מחבר USB Type-C שנותר בגרסה הראשונית שלו ואותו חיישן טביעות אצבע שמסתתר בכפתור הבית, אבל התמיכה בבלוטות’ כבר הגיעה לדור החמישי, לעומת 4.2 במכשיר הקודם, והסוללה צומצמה קצת מ-3,400 ל-3,300 מילי-אמפר/שעה. אולי זה מה שעזר לגוף להצטמצם מ-7.4 ל-7.3 מ”מ – לא שזה ממש מורגש. עוד דבר שחשוב להזכיר, גם אם הוא לא ממש שייך לתצורה, הוא מטען ה-Dash של החברה שמגיע יחד עם כבל USB איכותי ומבטיח טעינה מהירה של המכשיר, הרבה יותר מאשר עם מטען 2 אמפר/12 וולט מהשורה.

אבל מעבר לתצורה החזקה שמביאה את הביצועים, הדבר הבולט ביותר במכשיר הזה הוא כמובן השימוש הראשוני, מבחינת החברה, בשתי מצלמות מאחור. המצלמה הראשית מצוידת בחיישן בגודל 16 מגה-פיקסל, מפתח צמצמם f/1.7 ומייצב תמונה אלקטרוני. העדשה השנייה גדולה יותר, אך עם זווית צילום מעט פחות רחבה, והיא בגודל 20 מגה-פיקסל עם מפתח צמצם של f/2.0. מה שמיוחד בה, ובעצם זהו דם ייעודה, הוא שזו מצלמת טלפוטו שמספקת זום אמיתי, אופטי, של x1.6. שתי העדשות מלוות במבזק לד סטנדרטי, כפול גוונים. המצלמה מקדימה נותרה כמו בדור הקודם, חיישן בגודל 16 מגה-פיקסל עם מפתח של f/2.0, אבל היא זכתה הפעם לתוספת של ייצוב תמונה אלקטרוני, וגם תומכת בצילום HDR. להזכירם, זו מצלמת סלפי.

החידוש הזה תומך בקרבו שאלות וגם אפשרויות, ועל פניו הוא אמור להציע איכות צילום גבוהה. ומכיוון שזו השאלה הראשונה שבאמת נתפסתי אליה, אז ההחלטה הייתה שבסקירה המסוימת הזו ההתייחסות בבדיקות תהיה קודם כל למצלמה.

מסיבת הצילום הכפולה של OnePlus 5

אין ספק שאחד הדברים המרשימים ביותר, וזאת אני אומר כמובן בדיעבד לאחר הבדיקות שעבר המכשיר, זה המצלמות שלו. על התצורה שלהן כבר יכולתם לקרוא לפני, ובפסקה הזו תמצאו יותר התייחסות לחוויית הצילום עצמה ולאפליקציית הצילום של מערכת ה-Oxygen OS של OnePlus 5.
קודם כל נחתוך ישר לשורה התחתונה, וזה איכות התמונות. התוצאות, אם לסכם בשלוש מילים הן בדרך כלל נהדרות, אבל כמובן שאני לא מתכוון להסתפק בכל כך מעט מילים. הצבעים בתמונות מספקים שעתוק אמין ומוצלח ומאוד מדויק של הצבעים ה-‘אמיתיים’ בלי רווייה לכיוון צבעים חמים או קרים ועם הפרדה מדויקת בין גוונים דומים. גם בעת צילומים מול אובייקטים עתירי גוונים של אותו צבע מסוים אי אפשר היה להבחין במריחות. באור יום התוצאות היו מלבבות מאוד, כמו גם בתוך הבית בעת שימוש באור יום טבעי ללא שימוש בתאורה מסייעת. אם יש גרעיניות, היא כמעט ולא ניתנת לאבחון בתנאי תאורה שכאלה. למעשה, גם במקומות מעט חשוכים, כמו חניון של קניון ניתן להבחין בגרעיניות בתמונות רק כשממש, אבל ממש, מגדילים את התמונה. אהבנו גם את צילומי המקרו, במיוחד שכל מה שצריך לעשות זה פשוט להתקרב עם הטלפון למושא הצילום. לא צריך מצב מיוחד.

אחד הדברים המוצלחים יותר הוא אפקט העומק של התמונות, שמושג כמובן בזכות השימוש בשני חיישנים. בתפריט הראשי יש מצב צילום עומק, וברגע שעוברים אליו אפקט הבוקה נכנס לעבודה. אם יש איזו שהיא בעיה בקומפוזיציה של הצילום, מקבלים הודעה על המסך – למשל אובייקט צילום קרוב מדי, או תאורה לא מספיק. התוצאה חדה, אפקט הטשטוש של הרקע בא מאוד יפה לידי ביטוי ואפשר ממש להרגיש ולראות את העומק. בלשון המדוברת, מגניב. ובקלות.

שני מצבי צילום עדיין נמצאים קצת מאחור, בפיגור מה מהמסיבה הכללית בה מצלמים את רוב התמונות, וזה תנועה וחושך. אם כבר הבנתם מהכתוב לעיל, אפליקציית הצילום של OnePlus 5 לא מציעה מצבי צילום ייעודיים, למרות שיש לא מעט אפשרויות מתחת לידיים למי שמשקיע קצת בחיפוש האפשרויות הללו. אבל העדר הזמינות של מצבי צילום אומר שמשתמשים מה-‘שורה’, כאלה שלא משתמשים ביותר מאשר בהגדרות האוטומטיות, לא יתלהבו מצילומי הלילה וגם לא מצילומים בתנועה, הראשון בגלל גרעיניות בולטת והשני בגלל מריחות.

הממשק הראשי של אפליקציית המצלמה, עוד לפני שנכנסים לתפריט, פשוט מאוד לשימוש וטוב שכך. בחלק העליון בוחרים את יחס ההיבט של הצילומים מבין 4:3, 16:9 ו-1:1, ויש גם את ההגדרות הרגילות של שעון העצר, המבזק (אוטומטי עד לא) וכמובן במכשירים מודרניים, האם להשתמש ב-HDR (או לא). בחירת מצב הצילום הראשי מבוצעת באמצעות החלקה שמאלה ימינה של המסך, וכפי שכנראה הבנתם, השמאלי הוא מצב ‘אפקט העומק’.

OnePlus 5

הממשק כאמור פשוט מאוד, ויש אולי עוד שני אלמנטים שצריך להתייחס אליהם. במצבי המצלמה אפשר ללחוץ על כל נקודה בתמונה כדי לבחור את הנקודה בה רוצים לקבוע את עוצמת התאורה עבור התמונה כולה, ומשנים את העוצמה בהזזת המחוון מעלה או מטה. במצב הצילום הרגיל אפשר לקבוע את גודל הזום כמו בכל אפליקציית צילום באמצעות הרחקת וקירוב אצבעות על המסך, אבל לחיצה קלה על כפתור הזום במרכז מחזירה אותו באופן אוטומטי לגודל של x1. לחיצה נוספת על הכפתור מעבירה אותו ל-x2, מצב בו משתמשים למעשה בזום ה-‘אמיתי’ של עדשת הטלפוטו. למה בין גרשיים? כי זה זום שמורכב מ-x1.6 בחומרה ו-x0.4 בתוכנה. בכל מקרה, זום מעל x2.0 כבר מכניס גרעיניות רבה לתמונה שהופכת ליותר ויותר מפוקסלת כלל שמגדילים את הזום.

בתפריט, בצד ימין למעלה, אפשר למצוא אפשרויות כמו צילומי דיוקן, או ייפוי עצמי ליתר דיוק, צילום פנרומה, צילומי וידאו בהילוך איטי (נחמד) וקיטועי זמן, וכמובן מצב Pro, המצב המקצועי. במצב הצילום הזה האפשרויות השונות מוגשות כגלגלי מניפה שמקלים מאוד על הבחירה, והאמת היא שלא צריך להיות מקצוען גדול כדי לסובב את הגלגלים הללו ולמצוא את ההגדרות שרוצים, אבל ברוב המקרים, בשביל מה לטרוח? התוצאות האוטומטיות טובות מספיק הרי.

הוסיפו לכך שהמבנה של המכשיר מאפשר עבור אנשים רבים צילום ביד אחת, ולא רק בסלפי, ואפשר לסכם ש-OnePlus 5 מספק חוויית צילום טובה מאוד. אתם יודעים מה, אפילו מרגשת. נהדרת.

הממשק ושימושיות ביחד יחיו

המעבר אל Oxygen OS, מערכת ההפעלה של ה-OnePlus 5, בוצעה כבר במהלך הדור הקודם של המכשיר, והוא עצמו מגיע עם גרסה 4.5.8 של המערכת, או יותר נכון הממשק שיושב מעל אנדרואיד 7.1.1. מדובר בממשק כמעט נקי לחלוטין, וגם השינויים שישנם לא מעיקים על המערכת ואפילו הגיוניים משהו. אחד מהם, שמאוד אהבתי, הוא השימוש בדף בית ייעודי לווידג’טים. מדובר בדף הבית הימני ביותר, לפחות במכשיר בדקתי בעברית, והוא מציג את הווידג’טים בצורה כל מסודרת, נאה ומושכת, שאתם כנראה תוותרו על הוספתם לעמודי בית אחרים – ולא שמישהו מונע מכם. בכלל, השילוב של התצוגה המצוינת והנוחה לעין, עם גודל ברירת המחדל של הגופנים, ומהירות העבודה של המערכת באופן כללי, מקנים סביבת עבודה כיפית לשימוש. העדכונים והטלאים המהירים שמספקת החברה, אולי בגלל שהפעם מדובר בדגם אחד בלבד A5000, מוסיפים כמובן עוד יותר לביטחון בשימוש ולהרגשה הטובה.

כמו בכל מכשיר שמבוסס על מערכת ההפעלה הנוכחית של גוגל (Google), מגירת האפליקציות מסתתרת בחלק התחתון וגרירה מעלה מהקצה התחתון של המסך, או מהחץ שמעל תפריט הבית הקבוע, מציגה את כל האפליקציות המותקנות, אם כי בבלגן האופייני, עם שורת החיפוש למעלה. כמובן בעמוד הבית גם ניתן למצוא את קבוצת האפליקציות של גוגל מאוגדת יחדיו, והתפריט הבית הראשי כבר מגיע מצויד בחמישה פריטים הצפויים ביותר.

תפריט ההגדרות חושף עובדה מעניינת שברגע הראשון קל לא לשים אליה לב: העברית פשוט מדויקת וטובה ומכסה הכל, ולא רק באופן חלקי כמו שמוצאים בטלפונים לא מעטים, ויותר מכך, מדובר בבחירת מילים נכונה בדרך כלל שמקלה מאוד על הניווט אל המקום שרוצים, כשהחלק הכי מעניין הוא ‘ההתאמה האישית’ בו ניתן, לדוגמה, להגדיר את המחוות לשימוש במערכת, כולל לחיצה כפולה להערת המכשיר שאינה פעילה כברירת מחדל, וכולל הציורים הידועים על המסך כדי להפעיל אפליקציות. עוד דבר מעניין כאן הוא אפשרות להגדיר כיצד יתנהלו המקשים הראשיים של הטלפון. ניתן לבחור האם להציג את סרגל הניווט על המסך באופן קבוע, ולא להסתפק רק בכפתורים הפיזיים, ניתן לקבוע האם להשתמש בלחיצה כפולה מהירה על כפתור ההפעלה כדי להפעיל את המצלמה גם כשהמכשיר כבוי, ואפשר לקבוע עבור כל אחד מהכפתורים הפיזיים הראשיים מה יקרה בעת לחיצה כפולה עליהם או לחיצה ארוכה.

לכאורה אין כאן שום דבר מיוחד, ובכל זאת, הכל נגיש ויש הרגשה שחשבו על נוחות העבודה כשהכינו את התפריט, תוך שמנסים באמת לכסות את כל האפשרויות שצריך.

מעבר לכך יש לציין עוד שני דברים. לחיצה ארוכה על צלמיות האפליקציות במסכי הבית פותחת תפריט רגיש להקשר. כך, לדוגמה, לחיצה ארוכה על צלמית הטלפון תציג רשימה קצרה שמכילה את שלושת אנשי הקשר הפופולריים וכן אפשרות להוספת איש קשר חדש. לחיצה על צלמית ההגדרות הציגה במכשיר המסוים שנבדק כאן רשימה שמספקת גישה מהירה לסוללה, שימוש בנתונים ו-WiFi. נחמד מאוד, שימושי מאוד, עובד גם במגירת האפליקציות וחבל שאין יותר אפליקציות שתומכות בלחיצה התלת-ממדית הזו.

כן צריך להזכיר בהיבט של השימושיות את חיישן טביעות האצבע שממוקם בכפתור הבית ופועל היטב. ההגדרה, כמו בכל המכשירים, קצת מייגעת, אבל אם עושים אותה נכון לא ממש משנה איך מניחים את האצבע על הכפתור, זה עובד, ומהר, כולל פתיחת המכשיר ממצב מסך מוחשך.

התלונה היחידה שיש לי היא על צמד כפתורי ה-‘חזרה’ ו-‘האחרונים’. הם קטנים מאוד, הם לא מוארים היטב וברגע הראשון חשבתי שהתאורה האחורית שלהם לא עובדת. מזל שבעצם לא ממש צריך לראות אותם כדי לזכור שהם שם, ואולי בחברה חשבו שזה עדיף כך מבחינת עיצוב? יכול להיות.

מבחנים

בואו נתחיל בדבר פשוט: כן, יכול להיות שבוואן פלוס יודעים מה לעשות, ואני להבדיל מאחרים אומר את זה קצת בעדינות, כדי להשיג תוצאות טובות יותר במבחנים הסינתטיים בהם משתמשים כמעט כל האתרים כדי להשוות ביצועים בין מכשירים. אז אפשר להוריד להם כמה אחוזים מעל מספר. ובכל זאת, אם מכשיר מצויד ב-Snapdragon 835, ויש לו 8 ג’יגה-בייט זיכרון ו-128 ג’יגה-בייט זיכרון אחסון מובנה, האם יש לצפות לתוצאות פחות טובות מאשר מה שהשיג Galaxy S8? ומכיוון שהרזולוציה במקרה של מושא הבדיקה הנוכחי היא ‘רק’ FHD, אז אי אפשר לצפות לתוצאה מעט טובה יותר? ומכיוון שזה מה שהתקבל בבדיקות, אז האם זה אומר שגם סמסונג ‘מזייפת’?

אז אחרי כל הנאום הזה, בחרתי להתייחס לתוצאות כמות שהן, וזה אומר שאכן ה-OnePlus 5, נכון להיום, הוא כנראה מלך הביצועים. הוא השיג תוצאה של 177,455 נקודות במבחן Antutu 6, במעט יותר ממכשיר המוזכר לעיל של סמסונג, וגם השיג את התוצאה הגבוהה אי פעם ב-Basemark OS II עם 3,554 נקודות. גם ב-Geekbench 4 הוא קטף את הבכורה עם 6,723 נקודות במבחן ריבי הליבות, וכך גם היה ב-PC Mark for Android במבחני השונים, להוציא מבחן האחסון בו התברר כי Pro 6 Plus של מייזו (Meizu) טוב יותר.

עם 60 פריימים/לשנייה במבחן Epic Citadel הוכח שהשבב הגרפי המשובץ במערכת עושה את העבודה שלו היטב, וקיבלנו לכל עוד הוכחה גם במבחנים השונים של 3DMark בהם הוא פשוט גיחך בפני כל אתגר שנזרק לעברו, ועבר אותם בלי להזיע בכלל ובלי להתאמץ.

טוב, לכאורה, כי כשהוא עושה את הדברים הללו הוא גם מאוד מתחמם כשהוא מתאמץ. לא עד כדי קבלת כוויות, אבל חם מאוד, וזה קצת אכזב למרות שלא מדובר בתרחיש שהוא עבור כל אחד יום יומי.

האכזבה היחידה הייתה זמן העבודה שלו. במבחן Time 2.0 של PCMark, בו אני משתמש לסקירות המכשירים שלי, הוא הגיע ל-6:55 שעות בלבד, ולא שזה נורא אבל היה אפשר לצפות ליותר. לעומת זאת, הטעינה היא יוצרת מן הכלל, כל עוד כאמור מוקדם יותר, אם משתמשים במטען ה-Dash. טעינה מלאה, מסוללה ריקה לחלוטין, נמשכה 1:13 שעות, כשבדרך לשם הוא רשם את הציונים הבאים: 30 דקות ל-59% סוללה ו-45 דקות ל-76% סוללה. מרשים.

סיכום

לפני שמסכמים מסקנות, צריך כמובן להתייחס לעניין העלות של המכשיר, ובדיוק כמו שציינתי בפסקת הפתיחה, המחיר/תמורה מאוד חשובים במכשיר הזה.

בישראל, כפי שכבר ידוע, אמור המכשיר בתצורה שנבדקה כאן לעלות 2,899 ש”ח. מדובר, אם כן, באחד המכשירים היקרים ביותר שמוצעים כיום בשוק הישראלי, ואתו OnePlus 5 מאבד את אחד מאבני היסוד של החברה עד היום עם מכשיריה הקודמים: הוא כבר לא מלך התמורה.

אמנם מדובר במכשיר חזק מאוד, שפשוט מהנה להשתמש בו, עם ביצועים מצוינים גם אם מנקים מהם אחוזים לא מעטים בגלל החשש ל-‘רמאות’, אבל בסופו של דבר, אם הוא נמכר במחיר ששווה או קרוב מאוד לזה של ה-Galaxy S8, הכף נוטה לכיוון המכשיר של סמסונג.

בחנויות הסיניות המכשיר עולה הרבה פחות, הדגם עם כמות הזיכרון הגדולה יותר, עולה כ-580 דולר (באתר GearBest ששלח את המכשיר לבדיקה). עם זאת, לדעתי עדיין מדובר במחיר גבוה מאוד שמהווה קפיצת מדרגה שלא ממש בטוח שטובה עבור החברה.

One thought on “איך זה OnePlus 5? טוב מאוד מכל בחינה, להוציא תמורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.